וביום השביעי סיים אלהים את מלאכתו אשר עשה; והוא נח ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו: כי בו הוא שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות.
השבת היא היום השביעי המקודש בשבוע שבו נח ה' מכל מעשי הבריאה הנפלאים שלו. זה היה יום שקבע אלוהים בראשיתו להיות אות בינו ובין כל יצירותיו, והאדם היה אמור לקיים אותו לאורך כל הדורות כל עוד העולם מתקיים. חושבים שהשבת באה עם משה בין עשרת הדיברות? בוודאי שכן; אבל שמירת השבת קודמת לכל האבות כולל אברהם. היום השביעי ניתן לאדם ולכל זרעו לא כחוק ומצוה, אלא היה זה יום מנוחה מיוחד בפני ה', יום הלל ופולחן, יום של אחווה ונתינת תודה, שבאמצעותו כל דברים היו במנוחה על פני האדמה הן האדם, החיות והשדות למטרות התחדשות.
יום אחרי יום; דור האנשים החוטאים בא לארץ והאנשים שכחו הכל על צדקת אלוהים שברא אותם אבל השורש הנבחר שמר על כל צדקתו של אלוהים והם היו בטוחים בפסלו. מאדם ועד יעקב, כל האבות האלה שמרו את דבר השלמות וצדקת ה'; הם היו בקיאים בכל מצוות ה' ושמרו את חוקיו מדי יום. השבת לא הייתה רק מצווה גשמית או חוק עבורם אלא הם שמחו בציות לדבר אלוהים על ידי התגלות רוחנית.
בני ישראל במצרים לא יכלו לשמור את השבת כי היו בשעבוד; לא הייתה להם ברירה תחת אדוניהם העבדים שהיו פגאניים ולא הכירו את אלוהי העברים שברא את כל השמים והארץ. לאחר ארבע מאות שנות שעבוד, שלח אלוהים את משה לחלץ אותם מכבלי העבדות ללכת לארץ אשר הבטיח לאברהם. לכן אלוהים הזכיר לבני ישראל ''זכור את יום השבת ולקדשו'' כפי שעשו אבותיהם ( שמות כ, ח ).
התגשמותה הנבואית של השבת
יום השבת מדבר על תעלומות גדולות ולא רק על יום בשבוע ואלה כוללים;-
1. ישוע בתור השבת שלנו;
השבת היא האדון ישוע המשיח עצמו. המילה שבת באה מהפועל העברי שבת שהוא לפי פירוש REST . אז היום השביעי פירושו פשוט מנוחה; לא שאר האדם אלא של אלוהים. אף על פי כן שאר אלוהים הוא האדון ישוע המשיח. יום השבת היה צל של הדימוי שהוא האדון ישוע המשיח ( קולוסים ב':16-17 ) שעתיד היה לבוא לתת לכל יצירותיו של אלוהים מנוחה נצחית מכל המעשים המזוהמים הארציים; לכן כל מי שמגיע אל ישוע מקבל בברכה את השבת הקדושה של האדון, ומת מכל מעשי הבשר על ידי כך שהוא נושא את הפירות הטובים של רוח הקודש הנצחית של אלוהים באמצעות עשיית טוב. היום אינו קדוש אלא האדון הוא קדוש, לכן קיום היום ללא האדון ישוע אינו דבר מוחלט כי הוא אדון השבת ( מרקוס ב':28 ). הוא זה שמקדש אותה ועושה אותה קדושה. מי שלבש את המשיח יש לו את מנוחתו של אלוהים והוא ציית לכל דבר אלוהים בהיותו כפוף ואסיר תודה לעבודותיו של אלוהים שניצל בחסד באמצעות מעשיו המוגמרים של האדון ישוע המשיח בצלב גולגולתא.
2. היום השביעי מייצג את שלטון המילניום.
הניצחון על השטן שהשגנו והשלום או המנוחה שקיבלנו במשיח אינו דומה לשלום שהעולם מציע. זה גם לא רק יום, אלא האדם של ישוע הקיים בנצח. לכן מנוחתנו נצחית בצדקה ובקדושה לפניו. לפי התגלות זו אנו מבינים ששבת האדון דיברה על מלכות אלוהים על פני האדמה שבה האדון ישוע המשיח ימלוך כמלך המלכים ואדון האדונים. יום לפני שהאדון הוא כאלף שנים על פני כדור הארץ ( ב' פטרוס ג':8 ), לכן היום השביעי למנוחת אלוהים מדבר באופן נבואי על שחרור שלטון המילניום של הקדושים עלי אדמות עם האדון ישוע המשיח בשלום מושלם מוחלט ומנוחה מכל חטא; רוע; דיכוי וכל משאות כבדים. זה יהיה זמן של שמחה מוחלטת; אושר; צהלה; והודיה, שם ימחה ה' בעצמו את כל דמעותינו ונקום בעדנו את כל אויבינו. לא יהיה עוד כאב; סבל; עבודה קשה; עושק; אפילו לא תא נבט בודד או מחלה לנצח.
באיזה יום עלינו להתאסף למען אחווה?
מדוע אפוא זה צריך להוות נטל על הנוצרים להתאחד ביום השבת? זה לא כתבי קודש? האם זה לא הורה על ידי אלוהים ביום הבריאה לפני כל ציווי וחוק שניתנו לאדם? האם עידן הכנסייה הראשון של השליחים לא התייחס לזה? ( מעשי השליחים י"ג:14 , כ"ז , 42–44 ; ט"ו : 21; ט"ז :13 ; י"ז:2 ; וי"ח:4 ). האם לא כתוב שזה יישמר גם בתקופת המילניום של מלכות אלוהים עלי אדמות? ( ישעיהו 66:23-24 ). מה השתבש אז?
חברים נוצרים, חוק אלוהים מושלם ובטוח ( תהילים יט:7 ). למרות זאת; זה לא נותן חיי נצח, וגם לא מציע ישועה. חיי נצח נמצאים באדון ישוע המשיח בלבד. אין ספק שלא השגנו את הישועה על ידי שמירת החוק והמצוות אלא על ידי מותו של האדון ישוע המשיח בהקרבה כתחליף לכפרה על חטאינו. כעת, לאחר שהשגנו חיי נצח, חסד אלוהים עוזר לנו לקיים את מצוותיו ולהישאר טהורים ונטמאים מזיהומי העולם הרע הזה.
מדוע נוצרים רבים כל כך נפוחים בנוגע לשבת? מה יש לך לה' לעבוד ביום שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שבת או ראשון? האם זה משהו לאלוהים? האם זה משנה משהו מאלוהים? ממש לא , אבל זה לטובתך לשמור את דבר אלוהים בצורה מושלמת כפי שהוא קבע אותו באמצעות משרתיו הנביאים והשליחים ברוח הקודש. אם תבחר ביום ראשון או שישי להתכנסויות כלליות ואתה דוחה שבת שהיא שבת ה', מה זה מועיל לה'? מה ההבדל בין שבת לראשון? האם אנו חוששים כל כך גשמיים לומר ששישי הוא יום להתכנסויות מוסלמיות, שבת עבור כנסיית SDA ויום ראשון עבור עדות נוצריות דתיות אחרות? כנראה שאנשים אחרים יגידו; יום אחד מיועד לעבודת השטן; חלילה. איזה דברים יש לנו האמינו לכנסייה? מה הסיבה לחלוקות ולזרמים? האם הם לא אמונות ודוגמות מעשה ידי אדם לאחר דחיית דבר אלוהים?
אתה יכול למצוא פתגם נוצרי שאומר, אני לא יכול ללכת לכנסייה בשבת כי זו השבת של האדון!!! מה?? בוודאי דור מעוות ומתכלה, בני הנוצרים, אני רוצה שתדעו שחברות ביום השבת (שבת) איננה דבר רע. למעשה זו ברכה לקיים את מצוות האדון שהשבת היא בין עשרת הדברות.
היהודי הקהילה והכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי שומרים את השבת בבשר מבלי לקבל תחילה את אלוהותו של האדון ישוע המשיח. זה שומר אותם בשעבוד מוחלט מכיוון שהם חושבים ששמירת החוק יכולה לזכות בישועה. אלו שומרים ושומרים את השבת על פי הברית הישנה אשר ניתן בהר סיני למשה הכפיף אותם סמיכות גשמיות של; אל תיגע, אל תאכל, אל תרגיש, אל תלך במסע של שבת ביום השבת וכו', אולם כל חוקי הגבול והסמיכות הגשמיות הללו נצלבו בצלבה של גולגולתא ואנשים לא צריכים להיות תחת שעבוד כזה שוב. האדון ישוע המשיח הציל אותנו מקללת התורה שאף אדם לא יכול היה להגשים ואף אדם לא יכול היה להינצל על ידי התבוננות בו. כעת עלינו לעבוד את האדון באמת וברוח בכל יום נבחר בהנהגת רוח הקודש. אנו כבולים רק על ידי רוח אלוהים במהלך הגנרל שלנו התכנסויות בשבת או בכל יום נבחר אחר.
חברים נוצרים אף פעם חושבים שהשבת שונתה משבת לראשון; ( בדוק את חוק יום ראשון ). שבת האדון נשארת שבת ואדון השבת הוא ישוע המשיח.
היום הראשון של השבוע (ראשון) הוא גם היום שבו האדון ישוע המשיח קם לתחייה מהקבר ( לוקס כ"ד:1-7 ). באותו יום התאספו השליחים והנוצרים הראשונים לשבירת לחם וחלקו את דבר האל לכבוד האדון ישוע המשיח ( מעשי השליחים כ':7 , א' לקורינתיים טז'2 ).
היום שבו האדון ישוע קם לתחייה מהקבר נקרא גם יום האדון ובאותו יום יוחנן האלוהי נתפס ברוחו כדי לקבל את התגליותיו של ישוע המשיח ( התגלות 1:10 ). הנוצרים הראשונים התאחדו ביום האדון (ראשון), אך הם לא ביטלו את השבת. שניהם התאספו בשבת לעבודה וביום ראשון לשבור לחם. לפיכך אין גינוי לאיש או לאישה המתחברים לא בשבת ולא ביום ראשון כל עוד הוא/היא באדון ישוע המשיח, כל הימים הם למען האדון וראויים להתאחד, בין אם ביום שני ובין אם בשישי ( קולוסים ב':16). -17 ).
הנוצרים הראשונים בחרו להתאסף כדי לעבוד את אלוהים ביום ראשון בנוסף לשבת ולא בכל יום אחר בשבוע; לזכר יום תחיית ה'. אולם ההתכנסות של הנוצרים ביום הראשון של השבוע לא הופכת את יום ראשון לשבת הנוצרית, השבת נשארת שבת (היום השביעי בשבוע).
לכן, כל עוד יש בך משיח, אתה חופשי להתאסף ולעבוד את אלוהים בכל יום נבחר בשבוע, בין אם בשבת ובין אם ביום ראשון או ברביעי (אדרבה אני מייעץ לך לבחור את השבת ואת יום האדון להתכנסויותיך הכלליות כפי שעשה. השליחים). הפוקוס לא צריך להיות היום; אלא אחוות אחים במשיח ישוע. כיבוד יום או קיום יום אינם מרוויחים אותך בצדקת אלוהים, וגם לא מועילים לו.
סוף כל סוף; הבה נחזור אל האדון, נשמיד את מחסומי העדות, נשליך את האמונות והדוגמות מעשה ידי אדם אשר פותחו שעות נוספות על ידי אנשים גרגרנים בעלי רצון עצמי במטרה לנצל את עמו של אלוהים. אלוהים מעולם לא קרא לך להיות קתולי, פרוטסטנטי, בפטיסט, מתודיסט, אורתודיסט, אדוונטיסט היום השביעי (SDA) וגם לא פנטקוסטל. הוא קרא אותך אליו כדי שתוכל לשאת את אופיו לאחר צמיחת פרי רוח הקודש בך.
נוצרי אמיתי הוא כל גבר או אישה שנולדו מחדש, מלאים במלואם ברוח הקודש והופכים לדמותו של ישוע המשיח. שום עדה לעולם לא תירש את מלכות אלוהים. אלוהים מחפש ממך פרי רק לאחר שהתוודת על האדון ישוע ( מתי ג':10 ).
אבותינו סגדו בהר הזה; ואתם אמרו, שבירושלם, המקום אשר יהיה האדם להעבד. 21: ישוע אמר לה, אישה, האמיני לי, מגיעה השעה, שבה לא תעבדו לא בהר הזה, וגם לא בירושלים, לאב. כב: אתם עובדים אתם לא יודעים מה: אנחנו יודעים מה אנחנו עובדים: כי ישועה היא מהיהודים. 23: אבל באה השעה, ועכשיו היא, שבה המתפללים האמיתיים יעבדו את האב ברוח ובאמת: כי האב מחפש כאלה שיעבדו אותו. 24: אלוהים הוא רוח: והעובדים אותו חייבים לעבוד אותו ברוח ובאמת.
אמן
''להעיר את הכלה הישנה''